כיס מרה

כיס מרה

כיס המרה הוא איבר בצורת אגס הממוקם מתחת לכבד בבטן העליונה. סרטן כיס המרה הוא סרטן נדיר יחסית המתפתח מתאי כיס המרה כשלעיתים הוא נשאר מקומי בכיס המרה, ולעיתים הוא מתפשט לשאר חלקי הגוף. קשה לאבחן את סרטן כיס המרה בשלב מוקדם של המחלה, ולכן הוא עלול להיות מאובחן רק בשלב מתקדם יחסית של המחלה, בשלבים בהם הרבה יותר קשה או לא ניתן לטפל במחלה.

מי נמצא בסיכון לסרטן כיס מרה? 

גורמי הסיכון הנפוצים לסרטן כיס המרה כוללים בין היתר:

  •  נשים
  •  עישון
  •  גיל מעל 65 – הגיל הממוצע לאבחון הוא 72
  •  השמנת יתר
  •  תזונה לא בריאה
  •  היסטוריה של אבני מרה
  •  חשיפה לכימקלים המשמשים בתעשיית הטקסטיל והגומי
  •  חולים בכולנגיטיס טרשתית ראשונית (PSC)
  •  ציסטות בדרכי המרה (בצינור המרה המשותף)
  • פוליפים בכיס המרה, דלקות ו/או זיהומים

עם זאת, מרבית גורמי הסיכון הללו מובילים לסרטן כיס המרה בשיעור נמוך יחסית, ובעיקר כדאי להיות ערניים לתסמינים.

מה התסמינים?

קשה לאבחן את סרטן כיס המרה בשלב מוקדם בגלל היעדר תסמינים ברורים ומכיוון שכאשר מופיעים תסמינים, הם דומים לאלה של מצבים אחרים פחות חמורים. התסמינים הבאים עשויים להופיע בסרטן כיס המרה:
• צהבת – עור צהוב וצהוב בלובן העיניים
• כאבים בחלק העליון של הבטן
• חום
• בחילה והקאה
• נפיחות בבטן
• גושים בבטן
• ירידה במשקל
• תאבון מופחת

כיצד מאבחנים?

כאמור, סרטן כיס המרה מאובחן לעתים קרובות מאוחר. לעיתים הוא מתגלה במקרה בזמן בירור וטיפול באבנים בכיס המרה או כשצריך להסיר את כיס המרה.
בבדיקה הראשונית של הרופא הוא מבצע בדיקה גופנית ותשאול מקיף על התסמינים ועל ההיסטוריה הרפואית של המטופל. לאחר מכן, הרופא ישלח את המטופל לבצע בדיקות דם, כולל בדיקות של סמנים סרטניים בדם, ובדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד, CT ו-MRI. בדיקות נוספות שעשוי הרופא לבצע כוללות גם בדיקות פולשניות כמו ביופסיה ולפרוסקופיה אבחנתית.

כיצד מטפלים בסרטן כיס מרה?

הטיפול תלוי בשלב בו אובחן הסרטן. במידה והוא אובחן בשלב מוקדם, ניתן לטפל בו באמצעות:

ניתוח – הסרה כירורגית של כיס המרה והרקמה הקרובה אליו, בהליך המוכנה "כריתת כיס מרה". בניתוח זה, המנתח עשוי גם להסיר בלוטות לימפה הממוקמות ליד כיס המרה, וחלק מהכבד ליד כיס המרה.

קרינה – טיפול בקרינה כולל שימוש ברמות גבוהות של קרינה שמטרתה להרוג את התאים הסרטניים או למנוע מהם להתפשט, ובמקביל, לנסות למזער את הנזק של הקרינה לתאים הבריאים באזור. טיפולי הקרנות עלולים לגרום לתופעות לוואי כמו: הפרעות עוריות, בחילות והקאות, עייפות, נזק לכבד ו/או שלשולים.

כימותרפיה – כימותרפיה כוללת שימוש בתרופות שהורגות את התאים הסרטניים או מונעות מהם להתחלק ולשגשג. ניתן להזריק תרופות כימותרפיות או ליטול אותן דרך הפה (דרך הפה), והן כוללות בין השאר את התרופות Gemcitabine (Gemzar®), cisplatin (Platinol®), 5-fluorouracil (5-FU), capecitabine (Xeloda®) ואוקסליפלטין (Eloxatin®). תופעות הלוואי של כימותרפיה כוללות בין השאר – עייפות, שטפי דם, דימומים קלים, זיהומים, נשירת שיער, פצעים בפה, אובדן תיאבון, שלשולים ובחילות והקאות.

במידה והסרטן מאובחן בשלב מתקדם, לרוב הטיפול הניתן למחלה אינו יכול לרפאה, אלא רק לשפר את תסמיניה ולהאריך ברמה מסוימת את החיים – טיפול המכונה טיפול פליאטיבי.